הלכות הטבילה לגברים
הטבילה על מנת להיטהר בטרם הכניסה להר הבית הינה חיוב מן התורה, שלא כטבילות רגילות של גברים שאינן אלא מנהג. לכן יש להקפיד על כל ההכנות הנדרשות שיפורטו להלן. בכל ספק ושאלה יש לפנות למורה הוראה. מקבץ הלכות הטבילה להלן מובא מתוך הספר ‘הר הבית כהלכה’ מאת הרב אלישע וולפסון ובאישורו. להזמנת הספר לחץ כאן:https://www.harhabait.org.il/p/book.
ילד עד גיל תשע אינו צריך טבילה לפני העלייה להר הבית.
ההכנות לטבילה
לפני הטבילה צריך לרחוץ את כל גופו במים חמים על מנת להסיר כל לכלוך מעל גופו. כמו כן צריך לוודא שאין קשרים בשער, על כן יש לסרק את שערות הראש והזקן, הכנה זו נקראת ‘חפיפה’. את ההכנות לטבילה צריך לעשות בנחת וביישוב הדעת, סמוך לטבילה. לפני הטבילה צריך הטובל לעיין היטב בגופו ולבדוק שאין עליו שום דבר שהוא בגדר חציצה (ראה להלן). הטובל בשבת יחפוף ביום שישי, ובשבת קודם הטבילה יבדוק היטב את גופו שאין עליו חציצה או שערות קשורות. כמו כן יש להקפיד על דיני שבת הנוגעים לרחיצה (כמו איסור סחיטה).
דיני החציצה
בטבילה צריך שכל הגוף והשערות יבואו במגע עם המים, ללא כל חציצה.
כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה. גם דבר המכסה רק חלק קטן מגוף הטובל או שערותיו נחשב חציצה.
צבע שאין בו ממשות ואינו יכול להסירו – אינו חוצץ.
שאריות אוכל וכדומה הנמצאות בין השיניים – חוצצות (אף על פי שבעת הטבילה לא צריך לפתוח את הפה), לכן צריך הטובל לנקות היטב את פיו ולצחצח שיניים לפני הטבילה (מומלץ להשתמש בקיסם או חוט דנטלי וכיו”ב).
יש להסיר את הלכלוכים מהעיניים, מהאף ומהאוזניים.
יש לנקות את הציפורניים ומתחתן, בפרט בחלק הציפורן הבולט מבשר האצבע. ציפורניים ארוכות שדעתו לגזוז – צריך לגזוז לפני הטבילה.
אם יש לטובל כינים בשערו צריך להסיר אותן, ומה שאי אפשר להסיר, ואינו מקפיד עליו – אינו חוצץ.
כמו כן, קשקשים הנמצאים בשיער לאחר חפיפה וסירוק, אינם חוצצים.
גלד שעל הפצע שיכול להורידו – צריך להסיר. אבל אם יש צער בהסרתו, או שזקוק להשאירו לרפואת הפצע – אינו חוצץ.
תחבושת, פלסטר, וכדו’ – חוצצים.
קוץ הבולט מן העור – חוצץ ויש להסירו.
קילופי עור, יבלות וכדו’ שמפריעים לו – יסירם כפי יכולתו.
סתימה קבועה, כתר וכדו’ – אינם חוצצים. ‘גשר’ ו’פלטה’ שניתן להוציאם – חוצצים. סתימה זמנית, עדשות מגע (שאין רגילים להוציאן כל ערב), שיניים תותבות וכדו’ – ישאל שאלת חכם.
נוהגים להסיר מן הגוף שעונים, צמידים, תכשיטים וכדו’ אף אם המים יכולים לחדור תחתם.
מי שנצרך לנקביו – יתפנה לפני הטבילה.
הברכה
לפני הטבילה יש לברך: “ברוך אתה ה’ אלֹהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה”. אומנם, יש לברך רק כאשר האדם מחויב בטבילה בוודאות, כלומר, ברור לו שלא טבל מאז נטמא לאחרונה, וכן כשמסתבר שלא יימנע ממנו לעלות להר.
לפני הברכה, ייכנס לתוך המים, יחבק בידיו את גופו (כדי לחצוץ בין הלב לערווה), יכסה את ראשו ויברך.
אפשרות נוספת היא לברך בחדר החיצוני (שבדרך כלל נמצאים בו לבושים), כשמקום הערווה מכוסה, ובכיסוי ראש, ומיד ללכת לטבול. כך מומלץ לעשות כאשר המקווה נמצא באותו החדר שבו המקלחות (כיוון שבמקרה כזה יש אוסרים לברך במקווה).
יש נוהגים לטבול פעמיים, פעם אחת לפני הברכה ופעם שניה לאחריה, ויש נוהגים לטבול רק לאחר הברכה.
הטבילה
צריך לוודא שהמקווה כשר לטבילה דאורייתא, מפני שישנם מקוואות גברים שהמים שבהם שאובים והם כשרים רק ל”טבילת עזרא”.
אין לטבול במקווה כשהוא בתהליך של ריקון (מפני שהמים אינם מכונסים אלא ‘זוחלים’).
במקוואות עם פילטר, יש פילטרים בהם יש להקפיד שלא לטבול כאשר הם פועלים.
בעת הטבילה, אין לסגור את הפה ואת העיניים בחוזקה אלא בצורה רפויה.
הטובל אינו חייב להרים רגליו מן הרצפה.
הטובל צריך לוודא שהמים מגיעים לכל מקום בגופו ובשערותיו. לכן, יש להרחיק מעט את הידיים מן הגוף ולפסק מעט את הרגליים.
‘טבול יום’ מותר בהר הבית, לכן אין צורך לטבול ביום הקודם, אומנם יש מחמירים בזה וטובלים יום קודם.
אף על פי שמעיקר הדין, אדם שטבל כהלכה יכול לעלות להר הבית אף לאחר ימים רבים ללא טבילה נוספת, כל עוד שלא נטמא בטומאת קרי, נכון לטבול בכל פעם קודם העלייה להר.
ראוי שמי שנטהר בפעם הראשונה לצורך עליה להר הבית, יתייעץ בעניין עם תלמיד חכם בעל ניסיון.
לכתחילה, לא יתרחץ בסמוך לאחר הטבילה.
אם לאחר הטבילה הטיל מים והיה להם מראה יוצא דופן (מים עכורים או חלוקים, דבר שלא מצוי) – ישאל שאלת חכם, אך אין צורך להסתכל בשעת הטלת מים.
